מאת: מגזין "מנטה" ינואר 2009 , אלטרנטיבי
מצוטט מתוך מגזין "מנטה" ינואר 2009 , אלטרנטיבי
האמא-אורנה גולדברג בחנא: "המצב היה ממש גרוע,הרגשתי שאני מאבדת את אורי. כשבת דודה שלי סיפרה לנו על קובי, לא הייתה לנו שום אמונה – אבל גם לא מה להפסיד."
ד"ר קובי פריד
מטפל בהומאופתיה קלאסית.
"את שיחת הטלפון קיבלתי מלקוחה. היא סיפרה לי שלבת הדודה שלה יש תינוק בן חמישה שבועות שמאושפז במחלקת הילדים בתל השומר, שהמצב שלו גרוע ושהוריו מבקשים שאבוא לטפל בו שם. עבורי התזמון היה סימבולי מאד כי ארבעה ימים קודם לכן, באותו בית חולים, נולדה בתי הקטנה. ביקשתי שהם יקבלו אישור מהדרגים הרפואיים במחלקה לקבלת טיפול הומאופתי, וכשהודיעו לי שזה בסדר הגעתי באותו הערב.
אורי היה בן 5.5 שבועות כשפגשתי אותו לראשונה. הוא היה קטן מהבת שלי בת השבוע, שקל קילו ומשהו והיה מחובר לזונדה ולעירויים כששני ההורים יושבים לצדו גמורים לגמרי. הסיפור שלו התחיל בכך שהוא נולד בלידת הוואקום בשבוע ה-37, עבר מצוקה עוברית, סבל מכאבי בטן קשים ומיד אחרי הברית החל לרדת בקביעות במשקל. בגיל שבועיים וחצי הופיעה אצלו מחלת חום ובשבועות הבאים הוא יצא ונכנס מבית החולים. עבר בירור זיהום מלא, כולל תרביות, ניקור מותני וכמובן טיפול אנטיביוטי.
ההורים לא האמינו בהומיאופתיה. הדברים האלה היו זרים להם לחלוטין והם הסכימו שאבוא לבית החולים רק בגלל בת הדודה. כשהסתכלתי עליו ראיתי ילד חולה שאינו מעכל את המזון. הוא היה רזה, קטן ודועך. זה הספיק לי כדי לתת לו את הרמדי (תרופה הומיאופתית) סיליקה, שמה שמאפיין את התינוקות שזקוקים לה הוא במצב של חוסר יכולת לעכל מזון. יום לאחר לקיחת הרמדי התחיל אורי להעלות במשקל. בתוך ארבעה ימים הוא עלה 60 גרם, וכמה ימים אחר כך הפסיקו לתת לו את האנטיביוטיקה והוא השתחרר הביתה.
מאז אני מלווה את אורי ומעורב בכל עניין ודבר.
זו אחריות טוטאלית בהחלטות, החל מחיסונים – האם לחסן ומתי, דרך בעיות אוזניים ועד טיפול בבעיות ההתפתחות שמלוות אותו מאז. בחוויה האישית שלי ממש נלחמתי על חייו ומאז ועד היום החיבור שלי אליו מאוד מאוד עמוק".
האמא
"המצב היה ממש גרוע. מנהל המחלקה אמר לנו שאין להם מושג מה יש לילד ושהוא מאוד לא רגוע ביחס להמשך הטיפול. הרגשתי שאני מאבדת את אורי. כשבת הדודה שלי סיפרה לנו על קובי, לא הייתה לנו שום אמונה אבל גם לא מה להפסיד. למחרת האבחון התחלנו לתת לו את הטיפות ההומיאופתיות ובאמת התחיל שיפור.
בימים הראשונים ניקר אצלי ספק שהשיפור קרה בגלל משהו אחר, וגם כשהוצאנו אותו הביתה הייתה בי מידה של סקפטיות. רק שלושה חודשים אחרי תחילת הטיפול הבנתי שזה זה. אז גם עפו כל הדברים הקונבנציונאליים מהבית. ומאז חמש שנים אחרי, לא ראינו רופא אחר. ושלא תחשבי – אני אדם פרקטי, מחפשת תוצאות ושום דבר לא היה מחבר אותי אל העניין הזה אם זה לא היה עובד באמת".
