מאת: ד"ר יעקב פריד
לקליניקה שלי מגיעים ילדים לטיפול הומאופתי בשל שיעולים בלתי פוסקים הנראים ונשמעים כמו שיעולים של מחלת השעלת.
הילדים הללו הם לרוב בגילאי שלוש עד שש שנים, שלא חוסנו לשעלת ולרוב סובלים מרגישות קודמת בדרכי הנשימה כגון – התקפי אסטמה, דלקות ריאה ושימוש קבוע או חלקי במרחיבי סמפונות. חלק מהילדים אובחנו בבדיקות דם כנשאי שעלת, חלק לא.
השיעול של השעלת מאופיין בשיעולים התקפיים ממושכים, קשים שבסיומם לרוב המשתעל יעשה מין שאיפת אויר הכוללת מעין צפצוף שבסופה הילד נראה כאילו הוא נחנק.
אינהלציות של ונטולין ובודיקורט לא עוזרות וגם מתן האנטיביוטיקה לא מקל עליהם.
זה מצב בהחלט לא נעים, מלחיץ ואפילו מפחיד בעיקר כשההתקף מעיר אותם לפנות בוקר, הם קופצים מהמיטה ורואים את הילד שלהם כמעט ונחנק.
ההתמודדות ההומאופתית במצבים הללו מורכבת מאד, לא פשוטה ולא קלה – להורים ולי.
הטיפול מאוד אינטנסיבי – דורש מתן תרופות הומאופתיות בתדירות גבוהה, ביום ובלילה, דורש החלפה תדירה של התרופות מאחר ויש כאלו הנראות מתאימות ובמבחן המציאות לא עוזרות,
יש כאלו שעוזרות חלקית, ויש כאלו שעוזרות ולאחר יום יומיים ואז מפסיקות לעזור.
לרוב צריך לתת לילדים הללו מספר תרופות ולמצוא את ההרכב המתאים כל פעם מחדש – לפעמים כל יום מחדש וזה מתיש את כולם.
השיעול בשעלת או בדמוי שעלת (השיעול נראה ונשמע כמו שעלת אבל בדיקת הדם לשעלת שלילית ואז האבחון הוא של אסטמה), יכול להמשך מספר שבועות. בדמוי שעלת הטיפול התרופתי יגיע לרוב למתן סטרואידים סיסטמיים למשך תקופה. את הנזק של הסטרואידים לגופם של ילדכם אני לא צריך לספר לכם.
לשמחתי כל הילדים שטופלו על ידי התמידו בטיפול, חוו הקלה בשיעול בתוך שבוע, שיפור משמעותי במהלך שבועיים של טיפול עד העלמות מלאה של השיעול,תוך שלושה ארבעה שבועות ולהפסקת השימוש בסטרואידים, אם נטלו. חלק מהילדים נעזרו במהלך התקופה במרחיבי סמפונות כטיפול תומך – בתדירות ובכמות פחותה ממה שהומלץ ע"י רופא הילדים.
על זה כל הורה והורה צריך להשיב לעצמו. לדעתי בוודאי.
במהלך שנות עבודתי כרופא הומאופת (18 שנים) וטיפול באלפי ילדים, ראיתי (וזה נתמך בניסיון של רופאים אחרים ובמחקרים), שבמקרים רבים, טיפול תרופתי – אנטיביוטי וסטרואידלי, בעיקר כשניתן בתדירות גבוהה, מעכב את התפתחות הילד, מגדיל את הרגישות שלו למחלות, פוגע בתאבון ועוד.
מניסיוני, כשמתמודדים בהצלחה בעזרת טיפול הומאופתי תדירות התחלואה וחומרתה פוחתת ומתרחשות קפיצות התפתחותיותשמרגיעות את הילד, ההורים וכמובן, אותי.