logo_edited.png

שלום שמי קובי פריד ,אני רופא והומאופת, מטפל בהומאופתיה במרפאתי מ 1997, ומנהל היחידה לרפואה משלימה באיכילוב.

השילוב של ידע רפואי וטיפול הומאופתי מוצלח באלפי מטופלות ומטופלים מגיל ינקות ועד קשישים הוביל אותי לפתח שיטת טיפול הומאופתית ייחודית המאפשרת הקלה וריפוי במגוון רחב של בעיות אקוטיות

וכרוניות, גופניות ונפשיות

 

התשוקה שלי לעזור, לרפא ולהקל על סבל

ומכאוב ושיטת הטיפול הייחודית, מאפשרים לי להתאים לכל מטופל ומטופלת טיפול המחולל ריפוי


אני מזמין אותך ליצור קשר ולהתייעץ

signture.png
img_01.png
אני מזמין אותך לפנות אליי, בכל בעיה הצוות שלי ואני נשמח לעמוד לרשותך

תודה על הפניה

מאיה, התקף אסטמה

מאיה הייתה בת שנתיים וחצי. ההתקפים היו אינטנסיביים והיא קיבלה אינהלציות בלי סוף. היא נזקקה למשאף 3 פעמים ביום ובמהלך השבוע היו מקפיצים אותנו, מידי יום, לגן כדי לעזור לה בזמן ההתקף. המצב היה בלתי אפשרי והרפואה הקונבנציונאלית לא נתנה מענה אפקטיבי. בנוסף, מערכת החיסון שלה הייתה חלשה והיא חטפה וירוסים וחיידקים כל שני וחמישי.

תסמונת התשישות הכרונית מחלת היאפים

מאת: מיכל קרן "חיים אחרים"

נשים בנות 20-40, עייפות ומפהקות שמרשות לעצמן לישון כל היום. אחרי כל פעם שהן טורחות להזיז את עצמן הן נזקקות ללפחות יממה של התאוששות ונופש.


נשמע יאפי?


מחלת היאפים, ככה קראו לזה בתחילת שנות השמונים, כשאנשים צעירים, רובם נשים, התייצבו אצל הרופא והתלוננו על עייפות. הם יכולים לישון עשרים שעות כמו כלום, ועדיין להישאר עייפים. הרופאים לא ידעו איך לאכול את התופעה. בדיקות רפואיות הראו שבריאותם תקינה, והצעירים שמולם נראו להם די, איך לומר, עצלנים. התופעה זכתה לכינוי המפוקפק והמזלזל מחלת היאפים.


באוסטרליה חי, לצד הקנגורו ודובי הקואלה, יונק שנקרא עצלן. העצלן חי על העצים ואת רוב זמנו מבלה בשינה. כשהוא לא ישן הוא טורח להזיז את גופו מעט בענף, כך שהוא נופל ממנו הישר לנהר הזורם מתחתיו.


האמת? בתור אדם שנהנה לישון ושונא לקום בבוקר, לא נשמע לי נורא כל כך להעביר את הזמן בשינה (ואכילה, כמובן) אבל ה"יאפים" שסובלים מהמחלה, לא חושבים כמוני.


זו מחלה לא פשוטה בכלל. התשישות המתמשכת פוגעת בכל תחומי החיים, והתיפקוד הן בעבודה והן בחיים הפרטיים, נפגע.



בארצות הברית ובאירופה מכירים במחלה ומחקרים רבים נערכים כדי למצא את מה שגורם לה, אבל בארץ המודעות לנושא נמוכה, וגם בקרב הרופאים קשה למצא אחד שיודע במה בדיוק מדובר ואיך לאבחן אותה, ומעודכן בתוצאות המחקרים. במקרים רבים הרופאים מבטלים את קיומה הממשי של המחלה, ושולחים את הסובלים ממנה לטיפול פסיכולוגי. אנשים שסובלים מהמחלה מספרים, שפעמים רבות הם מרגישים כמו שפני נסיון של הרופא, שנתן להם בהתחלה אנטיביוטיקה, אחר כך קורטיזון, אחר כך ויטמינים, "הרגשתי כמו שפן נסיון", מספר חולה, "או שסתם הוא חשב שזה פסיכולוגי ושכל כדור ירפא אותי".


אז מה זה מחלת היאפים? כדי לעשות סדר בבלגן, נתחיל בכך שהמחלה הוגדרה רישמית בארה"ב בשנת 1988 בשם תסמונת התשישות הכרונית" (C.S.F- CHRONIC FATIGUE SYNDROM) וככה גם קוראים לה בארץ. בהמשך התברר שלמחלה נלווים סימפטומים נוספים חוץ מתשישות, ושיש פגיעה במערכות רבות בגוף. בשנת 1994 השם תוקן ל"תסמונת התשישות הכרונית והפרעה במערכת החיסון"

(CHRONIC FATIGUE AND IMMUNE DYSFUNCTION SYNDROM)


השם "תסמונת" פירושו אוסף של סימפטומים, והוא ניתן למחלה מפני שעדיין לא יודעים מה גורם לה, ובאיזה אופן בדיוק היא פוגעת בגוף. החוקרים מקווים לפענח את המחלה ואז לתת לה שם הולם יותר.


עד היום, הועלו השערות רבות לגבי הגורמים למחלה ודרכי הריפוי, אבל נכון להיום החוקרים לא יודעים איך לטפל בה.


לא כל אדם עייף ומפהק נחשב לחולה. הקריטריונים למחלה מוגדרים: "הבעיה חייבת להיות משמעותית ולהימשך יותר מ-6 חודשים. התשישות לא מוקלת במנוחה וקשה עד כדי כך שהיא מפריעה בתפקוד היומיומי, בעבודה ובחיים הפרטיים" אומר ד"ר מוטי פריד, סגן מנהל מחלקה פנימית ב' בבי"ח איכילוב. "חשוב מאוד - את התשישות אי אפשר לייחס לשום מחלה אחרת".


ברפואה המערבית מאבחנים את המחלה בצורה קצת מקרטעת - דרך השלילה. ד"ר פריד: "כמעט כל מחלה יכולה להתבטא בתשישות, אם זה מחלה כרונית כמו תת תפקוד של בלוטת המגן, זיהום כרוני, הפטיטיס בי או סי, מחלה אימונולוגית כמו לופוס, או מחלה נוירולוגית כמו פרקינסון, וגם סרטן ואיידס. הסימפטום העיקרי במחלות האלה הוא חולשה, ורופא שמגיע אליו אדם שסובל מתשישות צריך לבדוק קודם כל שאין לו את אחת המחלות האלה".


לאחר שהתשישות הוגדרה כיוצאת דופן ומשמעותית, ונשללו כל האופציות למחלות אחרות, נבדקות שאר התלונות של החולה. למחלה נלווית רשימה של סימפטומים. חולה שסובל מלפחות ארבעה מהם, מוגדר רשמית כסובל מהתסמונת. הסימפטומים העיקריים והנפוצים הם: פגיעה משמעותית בריכוז ובזיכרון לטווח קצר, כאבי גרון חוזרים, בלוטות לימפה נפוחות, כאבי שרירים ואו מפרקים, כאבי ראש, הפרעות שינה, קושי להתעורר ולתפקד אחרי שינה וחולשה אחרי כל פעילות גופנית או מנטלית. אדם נורמאלי שמתאמץ ומתעייף נח, מתאושש וממשיך. לסובלים מהתסמונת, זמן ההתאוששות נמשך לפעמים יותר מיום. הסימפטומים שונים מאדם לאדם, התקפיים, ולא ניתנים למדידה. התקף יכול להימשך חודשים ושנים. על פי רוב יש תקופות שבהן יש שיפור משמעותי, אבל בדרך כלל אין ריפוי מוחלט.


ד"ר פריד: "הבעיה ההגדרתית היא גדולה. יש הרבה אנשים שסובלים מתופעות דומות, אבל לא מוגדרים רשמית כחולים בגלל שהם לא עונים לקריטריונים. אין לזה משמעות, כי ממילא אין לרפואה טיפול למחלה".


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


בעבר היו ניסיונות רבים לטיפולים. ניתנו תרופות אנטי-ויראליות, כי היו מספר תאוריות שוירוסים שנמצאים בגוף גורמים למחלה. ניסו גם לטפל באמצעות קורטיזון, תרופות פסיכיאטריות אנטי דיכאוניות וחרדתיות, תרופות שינה, וטיפולים תזונתיים. מאחר ובחלק מהחולים יש הפרעות במערכת החיסון, היה ניסיון לתת אימונוגלובולינים, (נוגדנים) טיפול שהיה מאוד יקר, והורכב מנוגדנים שהפיקו מאלפי תורמים. אמנם היו מקרים שהניסויים עזרו, אבל בשום מקום לא הוכחה יעילות של תרופה מסויימת.


הנושא החם ביותר בתחום המחקר במחלה הוא אנזים מסויים שנמצא בתוך לימפוציטים, שמהווים חלק ממערכת ההתגוננות נגד וירוסים. בחולים בתסמונת אותו אנזים נמצא בכמות נמוכה מהרגיל. התגלית החדשה היא תרופה נסיונית בשם אמפליג'ן, שמקבלים בעירוי, ואמורה לתקן את אותו אנזים. בימים אלה נערכים מחקרים באנגלייה ובארצות הברית. הטיפול מצליח לפי העבודות לתקן בחלק מהמקרים את החסר באנזים ולגרום לשיפור בהרגשה, אבל עדיין אין מסקנות סופיות, ואי אפשר לקנות אותה. בארץ אין אותה בכלל. העלות של התרופה, אגב, הוא כ-7000 דולר לחצי שנה.


ד"ר פריד: "זאת בעיה קשה. רוב החולים לא נראים חולים. מגיע אדם עם המון תלונות קשות, שלא מסוגל לתפקד ולעבוד אבל נראה מצויין ולא חולה. הנטייה הראשונה של הרופאים והסביבה היא לחשוב שהוא סתם פסיכי וזה לא נכון. צריך להתיחס לזה כאל בעיה ולא רק נפשית."


ש: אם אין טיפול למחלה, איך זה שחולים מספרים שניתנו להם תרופות שונות וויטמינים?

ת: "אני מתנגד לגישה הזאת, של לתת איזשהו טיפול שלא הוכח כיעיל. זה כאילו הרופא אומר - אין לו כלום, שיחשוב שמטפלים בו ואז פסיכולוגית זה יעבור לו. זה כמו לתת פלצבו. אמינות של רופא היא דבר חשוב. אנשים צריכים לדעת מה קורה אצלם. ומי שלא חסרים לו ויטמינים, לא יקבל אותם, כי הגוף ממילא מפריש ויטמינים שהוא לא זקוק להם".


בישראל אין ממש מודעות והתיחסות למחלה. גם לא נערכו לגביה מחקרים וסטטיסטיקות. גם בביטוח הלאומי אין מסמך רשמי שמגדיר את התסמונת כמחלה שצריך לתת עליה קיצבת נכות. "תלוי מי נכות".יושב בועדה", אומר ד"ר פריד, "יש חולים שנתנו להם כ-50%


בארה"ב ואירופה, סובלים מהמחלה אחד מתוך אלף אנשים באוכלוסיה, ובערך אחד מתוך מאה אנשים שפונים לרופא המשפחה מסיבות שונות. כאמור, הגילאים הנפוצים במחלה הם 20-40.


ד"ר פריד: "אני לא בטוח שזה נכון. זה בולט בגילאים האלה, שבהם אנשים נמצאים בשיא כוחם, עובדים הרבה ובדרך כלל בריאים. המבוגרים יותר לא עובדים ובדרך כלל סובלים ממחלות רקע, וחושבים שהעייפות נובעת מהן. אני אישית חושב שהמחלה נפוצה גם בגילאים מבוגרים יותר".


ש: יש עצות שאתה יכול לתת לאנשים שסובלים מהמחלה?

ת: האנשים שסובלים מתסמונת התשישות הכרונית הם קודם כל מפוחדים. הם חוששים שיש להם מחלה קשה שלא מצאו כמו למשל סרטן. חשוב להעביר את כולם בדיקה יסודית, ולהגיד להם שאין להם בעיה רצינית, זה אמנם לא פותר את הבעיה, אבל מאוד עוזר. אחרי הבדיקות צריך לטפל בסימפטומים. אם יש כאבים, או הפרעות שינה, או דיכאון - לטפל בהם לפחות סימפטומטית. כי לפתור את הבעיה מהיסוד אין יכולת כרגע.


החולים צריכים לפנות לרופאים שמיומנים בטיפול במחלה, כי לא לכל רופא משפחה יש את הידע, ההבנה והזמן שחולים אלה צריכים. כדאי גם שהם יהיו תחת מעקב מסודר, כי בחלק מהמקרים אחרי זמן מה מסתבר שיש להם מחלה אחרת שעדיין לא 'יצאה לאור'. בארץ זו בעיה כי יש מעט רופאים שמתעסקים עם זה, וצריך למצא אותם.


החולים צריכים לקבל הסבר מלא על המחלה, ולא לחיות על אמונות תפלות. הם צריכים לקבל עידוד, לדעת שהם לא לבד, ושהמחלה לא נשארת ככה תמיד, אלא באה והולכת, ויש תקופות טובות יותר ולפעמים החלמה מלאה.


חשוב להתעדכן, כי כל הזמן יש התפתחויות חדשות, והם יכולים להיכנס לניסויים קלינים עם תרופות שיוכלו לעזור".


בחודשים הקרובים תיפתח בבי"ח איכילוב מרפאה שתטפל בתסמונת התשישות הכרונית. בימים אלה היא נמצאת בשלבים האחרונים של התכנון.

תהיה בה קבוצת תמיכה וטיפולים בתזונה, פיזיותרפיה ועוד. "כל אדם מקבל את המחלה באופן שונה, וצריך להתיחס לבעיות הספציפיות שלו, למצא טיפול אינדיוידואלי שמתאים לו בדיוק. לא מן נמנע שנשלח חולים לטיפול ברפואה משלימה".


בעוד הרפואה המערבית עומדת הדיוטית וחסרת אונים מול תסמונת התשישות הכרונית, רוב המטפלים ברפואה המשלימה יודעים איך להתמודד איתה.


ד"ר קובי פריד - הומאופת, מרצה במגמת הומאופתיה של המכללה למנהל:


"כשמגיע אלי מטופל שסובל מתסמונת התשישות הכרונית, אני מתייחס לכל אוסף הסימפטומים, אבל מנסה למצא את הסיבה למחלה. מקור הבעיה יכול להיות איזשהו גורם בהיסטוריה של האדם, חוויות רגשיות או טרואומות פיזיות שהוא עבר. לדוגמא, אדם שהמחלה הופיעה אצלו חודשיים אחרי תאונת דרכים קשה. הוא לא נפגע פיזית בתאונה, אבל מסתבר שהטראומה והחרדה היו מאוד משמעותיים. הגיעה אלי גם מישהי עם תשישות כרונית, וברקע היתה אהבה נכזבת ופרידה כואבת.


סיבה נוספת שיכולה להיות למחלה היא מתח ולחצים מצטברים. אני לחלוטין לא אומר שהסיבות למחלה הן נפשיות בלבד, אלא שיש פה אוסף של סימפטומים שמעידים על שחיקה ברמה הפיזית, הנפשית והמנטלית. ההומאופתיה מתיחסת לכל הרמות האלה.


הטיפול יעזור להרגיש יותר טוב ברמה הפיזית, ויחולל שינויים פנימייים ברמות התודעה והמודעות. בהמשך הוא גם יגרום לכך שאותו אדם לא יכניס את עצמו שוב לאותם מצבים שפוגעים בו.


הרבה פעמים אין מאחורי המחלה סיפור של טראומה או מתחים, אבל יש בן אדם סובל. במקרים כאלה נותנים תרופה אחת שתתן פיתרון לכל הסימפטומים הספציפים, ובכך מצליחים לפתור את הבעיה.


גם במקרים כאלה התרופה היא לא סימפטומטית והיא לא חומר, היא אנרגייה שמשפיעה על הרמות האנרגטיות של האדם ועל ידי כך משיבה את הרמות הפיזיות והנפשיות למצב של בריאות.


ש: תוך כמה זמן ניתן לראות שיפור?

ת: תלוי בחומרת המחלה. זה יכול לנוע מימים ספורים עד חודש- חודש וחצי. אם הטיפול שניתן הוא טוב ומדויק, המחלה לא תחזור".


קובי רוזנגרטן, מטפל ברפלקסולוגיה ושמנים ארומטים, מייסד ומנהל מכללת "מדיקה" ומנהל את המחלקה לרפואה משלימה בבי"ח הלל יפה:


"בכפות הרגליים של חולים בתסמונת התשישות הכרונית מופיעה רגישות יתר בכל מע' הלימפה, בעיקר בעליונה ובטחול, וגודש בכבד ובכיס המרה. מופע כף הרגל הכללי הוא ייני - כפות הרגליים מייצגות חוסר בכך שהן רפויות ונמצאות במנח כליות-כבד, דהיינו, נופלות לצדדים החוצה.


סימפטום נפוץ נוסף בקרב החולים הוא מצב מעט קפוא - כפות הרגליים מייצגות מצב של עודף מדומה, כל נגיעה בכף הרגל יוצרת אצל המטופל תחושת כאב מאוד חזקה, אבל מאחורי הכאב והרגישות מסתתר חוסר מאוד גדול. בנוסף, שכבת השרירים הראשונה של כף הרגל נוקשה מאוד, כמו בשר מיובש. זה מראה שיש השפעה משנית על משק הנוזלים בגוף.


אותן תופעות מופיעות גם בכפות הידיים, למעט המנח. כפות הידיים יהיו גם יותר נוקשות ותפוסות.


מצב כזה מראה שהגוף נמצא במצב ייני מאוד עמוק. המחלה יכולה להתהוות כתוצאה ממשבר חריף שהאדם עבר, או ממצב מתמשך של חוסר סיפוק ותיסכול. הרקע הריגשי גורם להיווצרות רעלים, שיוצרים עומס על הכבד והטחול ומחלישים את המערכת החיסונית. ה'תנור', שהוא האש באותו אדם, נכבה. וכאשר ה'תנור' של הגוף נהיה קר, קשה לו לעשות כל תפקיד יומיומי וכל מה שהוא רוצה זה לישון. אין לו כוח. בטיפול מתיחסים מאוד להיבטים הריגשיים ולמערכות הגוף המתקשרות אליהם באופן ישיר - כל אזור בית החזה, בלוטת התריס, אזור מקלעת השמש, עמוד השדרה החזי, ריאות, סרעפת, המערך הלימפתי העליון והטחול.


על פי רוב נעשה שימוש בטכניקת טיפול שממריצה, ואחריה טכניקה שמטעינה. הרעיון הוא להטעין, להמריץ ולהחיות. שני שליש מהטיפול מתבצע בכפות הרגליים, ושליש בכפות הידיים.


רצוי לשלב עיסוי ארומטי בגב ושימוש בשמנים לבנדר וקנפור. לבנדר פועל באופן ספציפי על מחזור הדם והשרירים. הקנפור מחמם ומחזק את אנרגיית היאנג".


ש: תוך כמה זמן אפשר לראות שיפור?

ת: הטיפול בנוי על סדרה של מינימום 12 טיפולים בתדירות של פעמיים בשבוע כדי להגיע לשיפור התחלתי, ואחריה 12 טיפולים נוספים. בכ-80% השינויים מידיים ומורגשים תוך 6-8 טיפולים"


ש: מה היית ממליץ לאנשים שסובלים מהתסמונת ל