מאת: ד"ר יעקב פריד
יש ימים כאלו שבהם "כולם" חולים. הטלפון לא מפסיק לצלצל, הורים מגיעים לבדיקות דחופות עם הילדים והמרפאה רוחשת כמו חדר מיון. כשהעומס גובר, אני מתחיל להרגיש ש-ל-כ-ל הילדים שבטיפולי יש חום גבוה, צפצופים בריאות, דלקת בריאות ודלקות אוזניים חמורות שלא משתפרות, שכל בעיות העור מחריפות ומגרדות באופן בלתי נסבל, שבעיות קשב וריכוז מחמירות והטלפונים מבית הספר מאיימים מתמיד.
המתח והמצוקה של כולם - כולל שלי – עולה וגואה.
בימים כאלו, מספיק לי מקרה מוצלח אחד כדי לחזור לפרופורציות.
אתמול, בסוף יום שכזה, הגיע למפגש מעקב ראשון ילד המאובחן כאוטיסט, עם הוריו.
שימח אותי לשמוע על הקפיצה ההתפתחותית שהוא עשה מאז תחילת הטיפול ההומאופתי בו ועל השיפור בתפקודים השונים שלו. ריגש אותי ליצור איתו לראשונה קשר עין יציב, לחוש את התקווה העדינה מהוריו ולקבל ממנו חיבוק פרידה.
מקרה נוסף מוצלח.