ד”ר פריד
החזרים מרוב חברות הביטוח
הגעה עם waze

חרדת טיסה

מאת: ד"ר יעקב פריד

הוא בשנות הארבעים לחייו. נשוי באושר, אבא לילדים בריאים, מבוסס כלכלית ולכאורה, אין לו סיבה לדאגה. אבל החרדות לא מניחות לו. הוא מפחד לטוס, דואג כשאשתו נוהגת והוא צריך לדעת בכל שעה שבני המשפחה בסדר.

החרדות החלו לפני 20 שנה בעקבות מחלה פתאומית של בן משפחה קרוב. מאז הן לא פסקו. הוא חווה את האירוע הזה כבר 20 שנה, יום יום. לפני 15 שנים הוא התחיל לקחת תרופות נוגדות חרדה. במקביל הוא ניסה מספר טיפולים אלטרנטיביים אך הם לא עזרו.

למרות הטיפול התרופתי הוא עדיין סובל.

מבחינתו, כל רגע עלול לקרות משהו רע, לו או ליקיריו.

כל מחלת חום של אחד הילדים מרגיש לו כמו סרטן  או מחלה זיהומית נוראית. אם למישהו מתנפחות בלוטות או מופיע כתם כחול בעור זה בטוח מחלה נוראית. אם הוא לא שומע מהם כל כמה שעות "רצים" לו מול העיניים  סרטים של תאונות נוראיות ואז הוא חייב לעשות סבב טלפוני מהיר בין כולם. יש לו  קול בראש שמנסה לשכנע אותו ולהוכיח לו שהכל  בסדר ושיירגע, אבל יש גם את הקול האחר, שאומר לו, "ומה אם אתה טועה?".

כשזה תוקף אותו הוא חווה זרמים בגוף, הזעה מוגברת ודופק חזק המורגש בראש ובגוף כולו. במצבים האלה, הוא לוקח כדורי הרגעה והם גורמים לו טשטוש וקהות. התופעות הגופניות מתמתנות, המחשבות מתעממות, אך לא חולפות. הוא עורך בדיקות רפואיות רבות ושולח את כל בני המשפחה להיבדק באופן תדיר.

במהלך חיפוש מידע על חרדות באינטרנט, הוא הגיע לאתר הבית שלי והחליט להתקשר למרפאה. כשהגיע לפגישה, סיפר שהוא ובני המשפחה מתכננים לטוס לחופשה בחו"ל. בגילוי לב סיפר על פחדיו ואמר שהטיסות הן סיוט עבורו. שבועיים לפני הטיסה הוא כמעט ולא ישן. הוא מפחד שהמטוס יתרסק וכולם ימותו. הוא מתכנן את החופשות רק למדינות קרובות שיש בהן בתי חולים טובים, למקרה שהמטוס יתרסק. הוא מוטרד במיוחד מהתרסקות בים או באזור הררי וחושב שזה לא אחראי לקחת את המשפחה לטיול בחו"ל בגלל הסכנה. מצד שני, הוא מבין שזו חרדה. המאבק בראשו אין סופי.

הוא מסכם בתקווה שהרמדי ההומאופתית תעזור לו לעבור את הטיסה הקרובה בצורה טובה יותר.

במהלך הפגישה גם התברר שיש לו בעיית שינה כרונית. הוא לא נרדם בקלות ומתעורר 3-4 פעמים בלילה כדי לוודא שכולם נושמים. הבעיה הוחמרה בזמן האחרון בגלל המחשבות על הטיסה. תוך כדי הפגישה, בעקבות התיאור שלו את הפחדים והמחשבות הוא התחיל להרגיש את הזרמים בגוף והחל לנוע בחוסר שקט על הכיסא. הוא שיתף אותי שהדופק מתחיל "לרוץ" והיה לי ברור שהוא במצוקה.

הסברתי לו שלצערי אין לי דרך אחרת להבין מה קורה איתו אלא דרך המילים והחוויה של מה שקורה לו. הוא המשיך לספר למרות שהיה לו קשה להתרכז בשיחה.

כחלק מהתשאול ההומאופתי בררתי על מחלות או בעיות אחרות – לשמחתו אין לו בעיות  נוספות, "למיטב ידיעתי" הוא הוסיף בחיוך.

הוא איש שמח שאוהב להצחיק, אוהב להיות בחברה, משפחתי, אוהב את עבודתו ונהנה בה. "אדם רגיל" הוא סיכם, "רק מאד מפחד ודואג".

הבהרתי לו שאין לי טיפול נגד חרדה כמו שהתרופות שהוא נוטל אמורות להיות. התחלתי להסביר לו מהי הדרך ההומאופתית.

 "ד"ר", הוא אמר לי, "לא אכפת לי איך זה עובד, העיקר שזה יעזור".

מאז גילוין  לפני מאות שנים, ניתנו הרמדיז ההומאופתיות לנסיינים בריאים אשר פיתחו בעקבות לקיחת הרמדיז סימפטומים שונים ברבדים הרגשיים והפיזיים. הנסיינים פיתחו בעקבות לקיחת רמדיז שונות תופעות כמו חרדות ומחשבות פסימיות, תשוקות שונות לאוכל, תחושות קור וחום, פריחות בעור, כאבים שונים ועוד. המידע הזה עובד וקודד וכך נוצרה ספרות הומאופתית ענפה אשר מסווגת את הרמדיז לפי הסימפטומים שהן חוללו בנסיינים בריאים. הספרות נוצרה גם בזכות ניסיון קליני שנרכש לאורך השנים על ידי ההומאופתים שטיפלו במצבי חולי שונים ותיעדו את אופן השפעת רמדיז הומאופתיות במצבים מסוימים וכיצד סייעו להחלמה.

כך בספרות ההומאופתית הרלוונטית יופיעו בסימפטום 'פחד מסרטן' כל הרמדיז ההומאופתיות שהנסיינים דיווחו שבעקבות לקיחתן הופיע אצלם פחד מסרטן. בנוסף ירשמו תחת הסימפטום הזה גם הרמדיז  שאנשים שקיבלו אותן דיווחו על הקלה בפחד שהיה להם מסרטן.

בחיפוש אחר הרמדי המתאים אני למעשה מבצע תהליך של חיתוך קבוצות הסימפטומים שמופיעים אצל המטופל והרמדיז שמופיעות כיעילות לטיפול בהם.

כאשר אני מוצא רמדי שמופיעה בכל קבוצות הסימפטומים, שהחלטתי עליהם כמאפיינים וכמייחדים את המקרה שלפני, אני מברר נוכחות של סימפטומים ספציפיים אחרים אשר לא דווחו במפגש וכן מופיעים בספרות המקצועית. אישור סימפטומים אלו מאשר את התאמת הרמדי לאותו אדם. כך, לדוגמא, אני יכול לשאול את המטופל האם הוא אוהב לאכול נקניק, אני יכול לברר אם הוא חולם על אנשים שמתו או האם הוא מפחד מברקים ומרעמים.

במקרה  של המטופל הזה, סימפטומים אחרים כמו חשק מיני גבוה מאוד ותשוקות למזון מסוים גרמו לי לבחור ברמדי שנתתי לו.

הוא התחיל לקחת את הרמדי פעם ביום.

פגשתי  אותו  אחרי חודש, כאשר חזר מהחופשה. הוא סיפר שבדרך הלוך, מעשה שטן, לא היה לו מקום ישיבה ליד אשתו ( "אני מחזיק לה חזק חזק את היד בטיסות"), "ושלא היה כיס אוויר שלא נכנסנו אליו". להפתעתו, על אף הקשיים ויחסית לטיסות קודמות, הוא פחד פחות, "אפילו הלכתי קצת במטוס במהלך הטיסה, בטיסות קודמות ישבתי כל הטיסה ליד אישתי והחזקתי לה חזק את היד, פחדתי לזוז" הוא מספר.

על פי הנחיות שקיבל ממני מראש, בנוסף לנטילה יומיומית של הרמדי, הוא לקח את הרמדי לפני הטיסה ובמהלכה – בכל פעם שהרגיש את החרדה גואה.

"במהלך הטיסה לשם דיווח על, 60% שיפור בחרדות. בטיסה חזרה הוא סיפר שהילדים והאישה צחקו עלי שהוא לוקח את סוכריות האומץ שלו "אבל העיקר שהטיסה עברה בשלום" הוא מספר בהקלה.

בעקבות ההפחתה בחרדת הטיסה הוא החליט להפחית מכמות התרופות נוגדות החרדה שאותן הוא נוטל באופן קבוע, למרות שבפחדים הכלליים שלו הוא לא חש עדיין שינוי משמעותי.

מבחינתי הוא נמצא ממש בתחילת הטיפול ההומאופתי. על אף שהתחיל את הטיפול ההומאופתי בסמוך לטיסה המאיימת, הטיפול השפיע. התגובה המהירה והטובה שלו גורמת לי להיות אופטימי לגבי הסיכוי שלו להתגבר לחלוטין על החרדות שלו בכלל ועל חרדת הטיסה בפרט וכמובן להיגמל משימוש בנוגדי החרדה.