אמונה והומאופתיה
מאת: ד"ר יעקב פריד
במפגש הראשון איתי אני נשאל, לרוב, שתי שאלות נפוצות:
האם אני מאמין בהומאופתיה? והאם המטופלים שלי צריכים להאמין בטיפול ההומאופתי כדי שהוא יצליח?
אני עונה תמיד על שתיהן – לא!
בנוגע לשאלת האמונה אני מסביר כי מה שמתקיים וניתן להוכחה אין צורך להאמין. בדיוק באותו אופן אני מתייחס להומאופתיה מאחר שגם במחקרים שביצעתי וגם באלו שאחרים ביצעו נוכחתי לדעת שההומאופתיה אכן מרפאת. כמובן שאני רואה זאת גם על המטופלים שמגיעים אליי.
בשלב זה של השיחה אני לרוב מספר על אימא שלי. אימי היא אישה מקסימה בת 86, חולת לב שעברה ניתוח מעקפים, צנתורים חוזרים עם שימוש בבלונים (בעבר) וסטנטנים להרחבת כלי הדם. לפני מספר שנים, בעקבות החמרה בתעוקת הלב שלה היא אושפזה במחלקה פנימית, סבלה מכאבים בחזה ולא הגיבה לטיפול התרופתי שקיבלה. הוחלט על צנתור ביום שלמחרת. באותו הערב החלטתי להעלות את עוצמת הטיפול ההומאופתי שקיבלה ממני במשך תקופה, טיפול שהיה מכוון לסימפטומים הלבביים שלה. הגעתי למחלקה בה הייתה מאושפזת ונתתי לה את הרמדיז בעוצמה המוגברת. תוך שניות מספר היא האדימה, חשה גל חום שהתפשט לפנים ולחזה, סחרחורת והחמרה של הכאבים בחזה שמאל וביד שמאל. זו הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי תגובה כזו לאחר מתן רמדי הומאופתית, תגובה הדומה לטיפול בתרופה מרחיבת כלי דם. אימי נבהלה וחשבה שהיא מקבלת התקף לב או אירוע מוחי. הרגעתי אותה והסברתי לה שהיא חשה כך כי כנראה כלי הדם שלה נפתחים וזרימת הדם בהם מוגברת.
לאחר מספר דקות הכל נרגע, הכאב הבסיסי פחת ואימי נרדמה. למחרת בבוקר היא קמה ללא כאבים והצנתור נמנע. מאז היא עברה מספר אפיזודות דומות שלשמחתנו הסתיימו באופן זהה.
כמובן שאימי נמצאת במעקב קרדיולוגי מצוין ומטופלת תרופתית, אך אין ספק בתרומה של ההומאופתיה לבריאותה, בעיקר במצבים האקוטיים.
לא הייתי מעז לטפל בה או בכל אחד אחר, במצב אקוטי או כרוני, אם הייתי פועל מתוך אמונה בלבד.
עם השנים והניסיון המוצלח, אני יודע בוודאות שכאשר הומאופתיה נעשית בצורה מדויקת היא כלי טיפולי רב עוצמה המאפשר ומעודד תהליכי שינוי, שיקום וריפוי.
קיימים, כמובן, תנאים וגורמים נוספים, מלבד היכולת ההומאופתית, שיקבעו את סיכויי ההצלחה של הטיפול: מצב המטופל, מידת הנזק שנגרם, מידת שיתוף הפעולה מצד המטופל, מידת הסטרס בחיים שלו, אופן התנהלותו היומיומית מבחינת תזונה, סביבתו ועוד.
לגבי אמונתו של המטופל התשובה פשוטה גם כן וגם כאן אני אוהב לספר סיפור והפעם על ניסוי החלודות שערכתי ותוצאותיו המוצלחות.
המחקר הוכיח כי התפקודים המוטוריים והקוגנטיביים של חולדות, ששנתן הופרעה, השתפרו לאחר קבלת טיפול הומאופתי שהתאמתי להן. לא נראה שהחולדות האמינו בהומאופתיה, ובכל זאת הטיפול הצליח!
את הצלחת הטיפול ההומאופתי ניתן לראות, באופן דומה, גם בטיפול בילדים צעירים ובמיוחד בתינוקות, שהם הרי נקיים מאמונה לכאן או לכאן.
עם זאת, אין ספק שהאמונה של המטופל בטיפול, ובעיקר אמונה ביכולת המטפל לעזור לו, מסייעת ותומכת בתהליך הטיפולי. האמונה עוזרת בעיקר לצלוח מצבי משבר, אשר לעיתים מופיעים בתהליך הטיפולי.
מבחינה זו אין שוני בין תהליך של טיפול הומאופתי ובין כל תהליך רפואי אחר.
